AI לא מאיים על הלמידה. הוא מאיים על דפוסי הלמידה הישנים.

שיחות עם מורים, מרצים ואנשי פיתוח למידה אני שומעת שוב ושוב את אותו חשש: ״אם ה-AI יעשה הכל - למה שתהיה למידה בכלל?״

אבל האמת הפוכה לגמרי. האתגר הוא לא ה-AI.

האתגר הוא מודלים של למידה שמבוססים על שינון, ניסוח מחדש והפקת ידע קיים. ובדיוק שם הטכנולוגיה לא משחקת את כללי המשחק ולכן היא מערערת אותם.

מה קורה כשמאמצים את ה AI ככלי פדגוגי?

אפשר לבקש מהלומד להשוות בין שתי תשובות שהמודל ייצר, לנתח פערים והנחות יסוד, לשאול שאלות שמאתגרות את הטקסט

לבנות תהליך שבו ה-AI מייצר כיווני מחשבה - והאדם בוחר, מסנן, מסביר ומכריע

זו למידה ברמת עומק אחרת.

למידה שמקדמת מטה קוגניציה, חשיבה ביקורתית ויכולת ניסוח טיעון.

במילים אחרות:

ה-AI לא מחליף חשיבה. הוא מאפשר לעצב תהליכי חשיבה חדשים.

וזה בדיוק המקום שבו מעצבי למידה נכנסים:

להפוך את ה-AI מספק תשובות - למרחב שמייצר שאלות.