מאמרים בתחום כתיבת בלוגים

מאמרים (281)

+	רמזור אי של שלווה מאת: amos radian משהו אצלי כנראה השתבש. אני מתגורר מזה שנתיים ברפובליקה הדומיניקנית. שם מסוכן לעבור בירוק. רמזור אדום הוא בגדר המלצה בלבד, וגם זה במקרה הטוב. בכלל עשיתי לי הרגל לעצור בירוק ולנסוע באדום, זה ממש מציל חיים, בהתחשב בנוהג המקומי שעיקרו התעלמות מחוקי התנועה. אגב, זה לא רק עניין הרמזורים. שם בצד השני של האי, אין משמעות לכיווני התנועה, לשלטי העצור, או לכל נוהג אחר המקובל במקומותינו. כל ביקור שלי בארץ נ...
+	אין כספומט בפורט או פרינס מאת: amos radian רק זה עוד חסר לנו , חשבתי לעצמי. ישראלים הרפתקנים שנצטרך לדאוג אחר כך לחלץ אותם מהמקום. מתנדבים, כידוע, מגיעים בדרך כלל מטעם ארגונים האחראים לאנשיהם,דואגים למזון, לינה ותחבורה, דברים כל כך נחוצים בימים הללו במקום הזה. רעייתי מציירת לה את תמונת המקום, ומסבירה לה את הקשיים מתוך כוונה אולי לרפות את ידיה. אך מיכל בשלה.
+	מלון מונטנה מאת: amos radian מלון "מונטנה" איננו, והחיים נותרו במחשבותיהם. ראובן ישב על הדשא, מול הבית שאליו הכל פחדו להיכנס, וחשב על מר גורלם של אלו שפגישתם לא בוטלה ברגע האחרון. בעלת המלון חשבה שמא טעתה כשבנתה עוד קומה או שתיים בלי לחזק את היסודות, הגנרל הצ'ילני חשב על חובת הציות לפקודות, קצין החילוץ של צה''ל חשב מדוע לא הגיע לכאן שבוע קודם לכן, ואילו אני חשבתי עד כמה אדיש הגורל לבני האנוש ובאיזו אק...
+	מגי ניצלה בזכות העברית. מאת: amos radian אישה כחושה, גבוהה, קצת מרושלת ועייפה, בעלת תווי פנים שלא הייתי מגדיר אותם מושכים,ובכל זאת ללא ספק מעניינים, ניגשה אל שער הברזל שחצץ בין המהומה והכאב לבין משטח הדשא הסטרילי של בית החולים הצבאי והמחנה הישראלי בהאיטי. "אני רוצה להכנס", אמרה בקריאולית לשומר ההאיטיאני, שקיבל הנחייה להרחיק סקרנים וכל מי שלא זקוק לטיפול רפואי.בחוץ עמדו עשרות שחיפשו עבודה, מזון, מים או סתם מחסה מהאימה שהייתה ...
+	סרסורי הדלות בצמתי הרחובות וההזדמנויות. מאת: amos radian בצמתים עמדו קבצנים רבים.ילדים, נשים, זקנים ובעיקר נכים. אני זוכר שלא האמנתי אז לאגדות שהילכו בטרקלינים, כאילו בכל משפחה יש רופא אחד, מהנדס אחד וילד אחד ששוברים לו את הידיים או את הרגליים כדי שיוכל להביא כסף רב מפריטה על רגש הרחמים של העוברים והשבים. חשבתי שזו אגדה עד שנתקלתי לפני שבועות אחדים בספרו המצוין של רוהינטון מיסטרי "איזון עדין". בספרו הוא מספר על הקבצנים המקצועיים העובדים עב...
+	What To Write In Your Business Blog מאת: Brainfalls Many people who start business websites don’t really understand what to write in their blogs. The web guru guy hands them this piece of machinery, and the fear of technology plus the misconception that there’s a “right and wrong” way to communicate in a blog hold them back from actually doing anything.
+	רווקות בתל אביב מאת: ת כשאבירים מורידים את שריונם- מגלים מה באמת נשאר מהם.
+	אהבת חינם מאת: ניצן ברנשטיין קצת אהבת חינם לא תזיק פה עכשיו. מתחת לתחפושות המגזריות ולדעות הפוליטיות, יש פה בני אדם, חלקם מבוהלים, כואבים, חיים בסיוט. הלב שלי נקרע רק מלהתחיל לדמיין מה עובר עליהם עכשיו. אז במקום להתלהם, תתפללו, תקוו, תאהבו. מצידי שזה יהיה למפלצת הספגטי המעופפת, אבל למישהו. זה בטוח בעל פוטנציאל יותר גדול מאשר להמשיך להעמיק את הקרע בינינו.
+	להיות עובדת סוציאלית מאת: ניצן ברנשטיין תואר שמהרגע שאת נכנסת בין דלתותיו מפקידים בידיך לבבות של אנשים ואת מפחדת כל-כך להפיל אותם לרצפה ולדרוך בטעות. תואר שמאכילים אותך בו כפות גדושות של סבל אנושי ומצפים ממך לבלוע ולהנהן מבלי להתלונן, בזמן שאת עוד צריכה לשלם על התחבורה שמסיעה אותך להאכלה היומית הזאת, לתעד אותה אח"כ בדו"חות של 12 עמוד כל שבוע ותוך כדי להתפרנס איכשהו בכבוד עד שיגיע הבעל העשיר שכולם מדברים עליו, כי איך תסתדרי ...
+	הודו: תהיות ללא מענה מאת: ניצן ברנשטיין למה במדינה שמתעבת הומוסקסואליות כ"כ עד שהיא אסרה עליה בחוק, גברים בוגרים הולכים ומחזיקים ידיים כמו היו זוג בכיתה ח' בדייט השלישי שלהם בקניון חדרה?
+	מכירים את זה שאתם חולים בשפעת? מאת: ניצן ברנשטיין מכירים את התחושה הזו שעובר עוד יום ועוד יום ואתם פשוט לא מרגישים יותר טוב? הרכות של המיטה מתחילה להכאיב לכם בגב, שום תנוחה לא מקלה על הכאב בשרירים או על העוויתות בבטן, שום אוכל לא עובר טוב בגרון המודלק והנפוח. זה היה כיף בהתחלה, יום חופש מהעבודה, מיטה, מזגן, השלמת שעות שינה. אבל עכשיו אחרי 5 ימים במיטה, זה כבר בלתי נסבל. עכשיו תדמיינו את זה לאורך תקופת חיים שלמה.
+	עכשיו היא חלק מהסטטיסטיקה מאת: ניצן ברנשטיין אבל היותה חלק מהסטטיסטיקה של ניצולי השואה ההולכים והנעלמים היא לא פרט טכני בלבד-כי השואה הייתה מרכז ההוויה שלה, כי השואה ביגרה אותה ויילדה אותה, כי השואה הייתה בלב ובמחשבות ובצללים ובריחות ובקולות ובחלומות ובהכל, בהכל, בהכל.
+	סיפורה של סבתא מאת: ניצן ברנשטיין כשהייתי באושוויץ בגיל 17, כתבתי מכתב לזכר משה ופנינה, והבאתי לסבתא אותו כשחזרתי, יחד עם קופסת עץ קטנה מפולין. הרגע ההוא הוא עד היום אחד המרגשים ביותר בחיי, וסבתא שמרה את המכתב והקופסא עד יום מותה, בשולחן האוכל בביתה.
+	המיטה היא מבצרי מאת: ניצן ברנשטיין מיטה אחת שהיא ממלכה וכלא, עוגן ומשקולת, בית ושדה קרב. יש פה מקום לשתינו, אני אומרת בלי אוויר. יש פה מקום לשתינו.
+	איך זה מרגיש להיכנע מאת: ניצן ברנשטיין אין לי יותר שליטה על כלום, חוץ מעל הרוח והנשמה והלב שלי. ואותם אני בוחרת להשאיר צלולים ככל האפשר, מוקירי תודה ככל האפשר ובעיקר-מקבלים. את המציאות כפי שהיא. מחורבנת, מנוטרלת, חסרת תקווה לפעמים. מפחידה. אבל כלכך הרבה מתנות מסתתרות בה. ואני מנסה לאסוף אותן, גם בגוף שבור ונפש עייפה. אחת אחת.
+	מאור לחושך, מחושך לאור מאת: ניצן ברנשטיין ההשפעה המשונה של חיים עם מחלה כרונית היא שפעמים רבות החיים הופכים בנויים ממקטעים, מעין בלוקים מבודדים של זמן ומרחב שבין אחד למשנהו יש קשר רופף בלבד, כמו מתג שמופעל ללא התראה. זה לא משנה אם עוברים מחושך לאור או מאור לחושך, מה שכה מטלטל הוא המעבר עצמו, שאף פעם לא מכין אותך לפני שהוא מגיע.
+	שלוש תמונות מאנגליה מאת: ניצן ברנשטיין אני יושבת על אדן חלון מרופד מול נוף ירוק להפליא בסצינה שנראית כאילו יצא מספר של ג'יין אוסטין. אני כותבת מכתב פרידה תמים ונקי למחלה שלי. אומרת לה תודה על כל מה שהיא נתנה לי ומשחררת אותה באהבה מהחיים שלי, באמונה שלמה שאני והיא סיימנו את הרומן שלנו. אני מופתעת מכמה מילים מתוקות של הודיה יש לי לומר לה, לדבר הזה שמתייחס לרחם שלי כאל צעצוע לחיץ אבל גם הפך את הנשמה שלי למנסרה של אור צבעוני מנצנץ.
+	הבריון מאת: ניצן ברנשטיין דמיינו לעצמכם שאתם הולכים ברחוב. רוח קלה פורעת את שערכם. השמש מאירה, החיים מחייכים אליכם. אתם בדרך לעשות משהו שאתם אוהבים. התלבשתם יפה, התבשמתם. יום חדש בחוץ. ואז לפתע, מגיע בריון לבוש שחורים, ומרביץ לכם מכות רצח. לפעמים הוא הולך איתכם ימים שלמים עד שאתם מתחננים שרק יילך כבר. לפעמים הוא נעלם, וביהירותכם אתם חושבים שאולי נפטרתם ממנו לתמיד. אולי נמאס לו ממכם? אולי הייתם טובים מספיק בלברוח ממנ...
+	אספרגר או אספרגוס? מאת: בת-אל .א. זהו קטע מסיפור שהתחלתי לכתוב לפני כשנה. זה עדיין בתהליכי כתיבה.
+	הסכם הממון ובעלת הארמון מאת: רחלי שלומי-חן על מתחתנת סדרתית, אהבה, חתונה והסכם ממון - מיומנו של עורך דין לענייני גירושין

תוצאות 101 - 120

« לעמוד הקודם

...

לעמוד הבא »