כל מרפסת צריכה אוהל - טור מתוך "עכבר העיר" - המהדורה המודפסת

הערה:  מצורפות שתי תמונות שהן סריקה של הגרסה הסופית של הטור שהודפסה. הטקסט שלהלן אינו הסופי

כל בית צריך מרפסת

המשימה: מחאה מהמרפסת

התקציב: 6,000-8,000 ש"ח.

דירה 1: רוטשילד 95.

לפרוטוקול: שלושה חדרים, קומה שלישית, 72 מ"ר, 7,500 ש"ח. (שני כיווני אוויר, אסלה אחת).

הרקע: תיווך.

תכלס: "תגידי, את באה לאוהל הזה הרבה?", "איך האזור הזה? יש פה אוויר?", אני מנסה לדובב את המקומיים בניסיון להגיע למידע פנימי. החלטתי ללכת על פעילות אנדר-קאבר, בתור מוחה השוקל להצטרף לעיר האוהלים. אני נתקל בחיוך ותו לא. נראה שהם כבר שוחחו על הכל מכל. ואם אני רוצה לדבר, עדיף שזה יקרה בלילה. כרגע, במחילה, הם משילים ליטרים על גבי ליטרים של זיעה. "חם, אהה?". לא, קריר. אני בניסיון פתאטי להביע אמפתיה. טוב, אם אני נזכר להצטרף עכשיו, ברור שלא אוכל להתמקם עם המקובלים ולכן גם לא להגיע למידע יחודי. החלטתי להסתובב סתם כך. אני אפילו לא פורק את האוהל. רק מסתובב כמחפש פינה שקטה. חלק מהאוהלים כלל לא מאוכלסים. ככל שאני מתקרב ל"הבימה", ההמולה גוברת. מטבח שכונתי, אזורי ישיבה. אם לא הריח החמצמץ והשפשפת שנוצרה משכבות הזיעה, זה כמעט מרגיש כיף. אבל זה לא.

כבר כמה חודשים שאני רואה דירות להשכרה. שבוע אחרי שבוע אני מבקר בנכסים, שחלק גדול מהם הייתי מגדיר "חורבה שאינה ראויה למאכל אדם", בטח שלא למגורים. אולי בגלל שזה כבר נהיה כל כך שכיח, אולי בגלל הדרישה הגבוהה, אבל החושים כהו, ואנחנו, השוכרים, הלכנו והתמקדנו יותר ויותר בהשגת קורת גג במחיר כמה שפחות יקר, עד שדחקנו לשולי תודעתנו את איכות הדירה. לעיתים זה פשוט לא נתפס. פשוט סכנת חיים בבניין מתפרק, ואתה אומר לעצמך: "אני חייב לתפוס את זה לפני שמישהו ייקח לי". ואז ההורים מגיעים ומאשימים אחד את השני בכישלון גידול הילד. מה, רק אצלי זה היה ככה?

מעט מוזר לי לחפש דירה להשכרה באחת השדרות היותר נחשקות בתל אביב, לאור העובדה שכמעט את כולה מכסים אוהלים של מי שנלחמים ממש כעת, בחום, בלחות ובכל הרמשים והמעופפים שסובבים את ביתם. יצא לי להסתובב פה לא מעט, אם כי אני מודה שאת לילותיי אני מעביר בין ארבע קירות. זה לא שאני לא רוצה להיות חלק מזה, זה פשוט שאני מפחד על העור העדין שלי. נכון, תחושת הבומבמלה יכולה לתעתע. אבל בואו לא נשכח שזה לא כיף גדול להיצלות בחום הזה, אפילו למוזנחים יוצאי יחידות העילית של הודו שבינינו. ולפחות מהפעם האחרונה שצעדתי שם, אני לא זוכר שום סוג של בריזה. שלא לדבר על כך שבשכונה החדשה שנוצרה אין טיפת פרטיות. חסר לי שילעגו לי כשיגלו שאני שם פרוסות מלפפונים על העיניים לפני השינה?

הדירה ריקה. ריקה! רק ממתינה לשוכר. לא חבל? לפחות תאכלסו פה חלק מהמפגינים. נניח נשים, ילדים וקשישים. רק לשעות הלילה. לא חבל? הרי המזגן כל כך טוב. הדירה משופצת ופונה לשדרה, כשמהחלון ניבט מרבד של גגות אוהלים. מהמזגן הקריר הזה שנושף לי בעורף ומשכיח במחי יד את זוועות הקיץ התל אביבי, נראה שאפילו להם שם למטה נעים. אולי עדיף שלא אפתח את החלון.

"במודעה מצויין שיש חניה"?, אני חייב לוודא. נפלתי בעניין זה לא פעם. "אה, כן, תראה זאת חניה משותפת. אבל אין פה בעיה בדרך כלל". למרות שאתה נשמע מהימן כיאה למתווכים, תן לי להפעיל שיקול דעת. הפעלתי. לא נראה לי שאין פה בעיה. להיפך. טוב, תראה אני צריך לחשוב על זה קצת. זה לא אתה, זה אני. אני מחפש משהו בלוקיישן יותר חזק. מבחינת מאהל המחאה כמובן.

דירה 2: רוטשילד 77.

לפרוטוקול: שלושה חדרים, קומה שניה, 80 מ"ר, 5,800 ש"ח. (שלושה כיווני אוויר, אסלה אחת).

הרקע: הומלס.

תכלס: חדר שינה גדול מחפה על סלון קטן ועל עוד חדר שתקוע לו אי שם בירכתי הדירה, עם חלון קטן מידי. באמצע הדירה מונח לו מטבח פתוח ומאחוריו חדר אמבטיה. קצת לא ברור לפי איזה קונספט עיצבו את הדירה מבחינת מיקום החדרים. כנראה שבסגנון "יש-לך-שמונים-מטר-בצורת-מתומן-מאוד-לא-משוכלל-אז-תעשה-מזה-משהו". הרצפות מצויירות והתקרות גבוהות. זה מעניק לדירה תחושה חמה ושונה מסתם עוד אחת מאלף. המרפסת שפונה לרוטשילד צרה יחסית, אך השוכרים מנצלים אותה היטב בעזרת שולחן בר שמשקיף על השדרה. מכאן כבר ממש אוכל למחות ולהשפיע בלי להזיע. ואם כל זה לא מספיק, בדירה נעשה שיפוץ יסודי של אינסטלציה וחשמל. "בעל הבית מאוד מסודר כי הוא בעלים של כל הבניין", הדייר מרגיע. מיד רץ לי בראש המחשבון: ממוצע של 6,500 ש"ח לדירה, כפול עשר דירות פלוס מינוס, יוצא... ים של דמעות בשתי עיני. אני יורד למחות. ובכל זאת, המחיר נשמע לי מעט מופרך, לטובה. לאן הגענו. שמונים מטר בשדרות רוטשילד בבנין בן 400, שאם עושים עליו פווו, הוא קורס. דמי שכירות של קרוב ל-6,000 ש"ח, ואני מקרקר בהתרגשות על המחיר.  מתברר שיש פה קאצ'. משהו שקשור לתשלום של כל הסכום מראש. הוא מעניק לי הסבר מהיר שתמציתו – "אני מסונדל", ומקנח בתקווה: "אפשר לקוות שכל ההפגנות האלו אולי יעשו את השינוי". גם אני מקווה, חבוב. מה שבטוח זה שאין עלי מספיק מזומנים לשלם לשנה מראש. וכרטיס האשראי במכנסיים האחרות, כי יצאתי אתמול. אז כרגע אני מוותר. חבל, דווקא דירה חביבה.

דירה 3: רוטשילד 116.

לפרוטוקול: שלושה חדרים, קומה ראשונה, 78 מ"ר, 7,800 ש"ח. (שני כיווני אוויר, אסלה אחת).

הרקע: yad2.

תכלס: אבל מה, נראה שבלילות הקיץ החמים – קורים כל מיני דברים. "בשבוע האחרון התמקמו לנו פה מול הדירה נחמנים בלילה", מספרים בעלי הדירה שגרים פה כרגע. "פה הם עושים את הקרחנה שלהם. שלא תבין לא נכון, המחאה לא מפריעה לנו. אנחנו בסדר גמור איתה. מחאה עממית זה תמיד טוב. באמת". כמה הצטדקויות. מסכנים דיירי השדרה, מתנצלים כאילו הם אשמים במשהו. הרי בסך הכל, יום בהיר אחד, התמקמו מול דלתם, אלפי אנשים. לך תתמודד עם זה. מעניין שכל מי שראיתי אצלו דירה בשדרה מזדהה עם המחאה, אבל אני לא בטוח שהוא לוקח בה חלק פעיל. הדירה ברמה גבוהה. לפי העיצוב והשימור, מיד מבחינים שגרים בה בעלי הנכס. זה עושה את ההבדל. היא איננה גדולה, ויחד עם זאת אני בהחלט יכול לראות את עצמי מכבד אותה בנוכחותי. מה שאני לא מצליח, זה לראות את עצמי משלם עבורה קרוב ל-8,000 שקל בכל חודש.

כמה מילים לאדון נתניהו: כשכל מה שניסית נכשל, אולי כדאי שתקרא את חוברת ההדרכה. אתה יכול למצוא אותה בגוגל. הייתי ממליץ גם על הספר "המנהיג שמכר את המדינה שלו", בהוצאת ישראל ביתנו.

ולשכנינו הפלסטינאים, יש לי סוד. אבל תתקרבו, כי זה בסוד: נכון נתניהו אמר עליכם: "ייתנו – יקבלו. לא ייתנו – לא יקבלו". אל תאכלו את זה. זה פתיון. אנחנו נתנו. את הנשמה ואת המיסים וסביר שחלק מאיתנו בטח גם את הקול שלו. אבל קיבלנו רק את חום יולי אוגוסט באוהל. הסאונה חינם, רק בלי בריכה ליד.

ארעיים ברוטשילד:

(עם נוף לבניינים)

אוהל לשימור. חדר אחד, שני כיווני אוויר. קומת קרקע, מול רוטשילד 77: 4 מ"ר, 32 ש"ח.

האוהל הוכרז לשימור על ידי בעליו, ולכן אין לבצע בו כל שינוי. מכיל מזרן זוגי בעובי של 12 סנטימטר ומגיע עם זוג סטודנטים וחוב ארנונה.

וילה פבלה. פרטי, ארבעה כיווני אוויר. שדרות האוהלים 123, מרכז רוטשילד: 16 מ"ר, להחלפה בלבד.

המבנה מוגדר מסוכן ורעוע, אם כי הוא בן 9 ימים. הבית מגודר בחלקו ומכיל פמוטים תלויים מעוצבים שקיבלה הדיירת לבת המצווה. מעוניינת להחליפה בקומה גבוהה בצפון העיר.

אוהל משפחתי עם גינה ויחידת דיור לפיליפינית. קרקע, מול שדרות רוטשילד 103: 12 מ"ר בנוי ו-9 מ"ר גינה. 130 ש"ח.

מרוהט קומפלט, אך לדברי הבעלים המתחם בסכנת פינוי-בינוי לטובת מזרקה לרווחת תושבי השדרה.