קרוב לאדמה

הזמן ביני ובינך כבר אוזל
ותהום של דמעות פתח לי את הדלת
ציפורים מהחלון כבר מסמנות לי ללכת.
תלשתי את חוטי התלות האחרונים שנותרו
ובין אהבה לחושך מוחלט, עזבתי אותך.

קיים העולם בו אומר גם אחרת
אשאר איתך מהבוקר ועד השקיעה
ואלפי פרפרים מבטני יבקעו
ויעטפו אותנו בכישופי האהבה.

אך בנתיים, בשעת בין ערביים,
אשב לי בחדרי הקטן,
עם עור מעומעם
ושיר ששנים לא שמעת,
ולשעות, ולימים, וכבר עברו עשורים,
אשב ואחכה.
שפורפרת בצבעי ילדות, ותמונות עם הבעה של אושר
מזכירים לי שנעורי חלפו ותמו
ושכמה בתים מאחורי גבי,
אתה יושב, ומחכה, ומחכה.

מחכה לי, או מחכה לאחת, שתהיה טובה אלייך,
שתנשום את הריח שלך מהחולצה,
שתברח ממריבות, וממלחמות אין סוף,
שתראה אותך באור
שתרגיש איתך את האש
ושתחזיק אותך,
קרוב לבית,
קרוב לאדמה.