עסק משפחתי מצליח סובל בדרך כלל ממחלות ההצלחה — מחלות שתוקפות דווקא את אלה שהצליחו — מחלות שיש להן כמה סימפטומים מובהקים:
עסק משפחתי מצליח סובל בדרך כלל ממחלות ההצלחה — מחלות שתוקפות דווקא את אלה שהצליחו — מחלות שיש להן כמה סימפטומים מובהקים:
1. העסק המשפחתי המצליח רגיל להצליח.
2. אמונה שמה שהיה הוא שיהיה. תחושת ביטחון שבכל פעם שנפתח את הברז המים יזרמו. אם הם זרמו בעבר — הם גם יזרמו בעתיד.
3. מבנה שומני שמאפשר לטעות. טעויות שבעסק רזה יותר היו נחשבות לטעויות בלתי נסבלות ובלתי נסלחות, בעסק המצליח הן עוברות לא אחת מבלי להרגיש כלל במשמעות שלהן.
4. אובדן משמעת שגורם לכך שהנכונות למאמץ פוחתת.
5. אובדן הברק בעיניים של שחקני מפתח.
6. אובדן אמון בין חברי הצוות המוביל.
7. חוסר פרגון.
אלון ברוידא- עסק מצליח שנתקל בסימפטומים אלה, חייב לעצור, לנוח ולהבין שמשהו השתבש, משהו שמחייב תיקון ומהר. תחילתו של כל תיקון תהא בהפיכת העסק העשיר לעסק שמתנהג כמו עסק עני. לקחת ממנו את כל העודפים שגורמים לו לתחושת ביטחון בלתי מוצדקת. שומנים אלה באים לידי ביטוי בדרך כלל בעודפים שנוצרו בעבר כתוצאה מפעילות מוצלחת, עודפים שהעסק לא נזקק להם בפעילות השוטפת, ואין שום סיבה שיהיו בסביבתו. שומנים אלה ניתן לדמות לערמת מזרנים. כל אחד מהם טוב, נוח וממלא את מטרתו, אבל כאשר נערום אותם זה מעל זה, הערמה לא תהיה יציבה, והטיפוס עליה יהיה קשה. זו הסיבה שגם העשירים המופלגים מסתפקים במזרן אחד במיטתם ולא עורמים עשרה מזרנים זה מעל זה. זה לא ישפר את נוחות השינה, ובדרך כלל רק יקשה ויסבך את הגישה למיטה. אם יש למישהו עשרה מזרנים, הוא בדרך כלל ישים תשעה במחסן או שייתן אותם למי שנזקק להם.
בדומה למזרנים העודפים, גם העודפים בחברה הופכים להיות מסוכנים. הם גורמים לכך שיש תחושה שהכול אפשרי: משכורת של 10,000 שקל אפשרית וגם משכורת של 500,000 שקל אפשרית, כי יש מספיק כסף בקופה כדי לשלם אותה בלי כל קשר לתוצאות השוטפות של העסק. כך קורה שמנהל שיוצא למשא ומתן כשמאחוריו קופת מזומנים גדולה, עושה ויתורים שמנהל בעסק זהה, אבל בלי קופת מזומנים, לא היה עושה.
יתר על כן, קופת מזומנים גדולה ונגישה מעודדת מעילות. כאשר אתה שם ערמת כסף על השולחן סביר שיהיו אנשים שיעברו לידו ויחמדו אותו. לכן אינך שם את הכסף על השולחן, אלא במגירה נעולה או בבנק. בחברות אנחנו עושים את ההפרדה על ידי העברת הכספים למעלה — לחברות ההחזקה של הבעלים — חברות המאופיינות בכך שפחות עיניים שוזפות את מאזניהן ואת חשבונות הבנק שלהן. חברות שבמידת הצורך יעבירו הלוואות בעלים לחברות בנות שהביאו פרויקטים ראויים להשקעה.
חברה יכולה להיות ענייה למרות שבעליה עשיר. הפרדת רכוש הבעלים מהחברה מייצרת הפרדה בין בעלות לניהול, הפרדה שחיונית כדי שכל אחד מהעובדים יבין כי הוא עובד במגבלות תקציב. לחברה יש תקציב פעילות סביר והגיוני, אבל לא עומד לרשותה תקציב בלתי מוגבל שאינו מוצדק.
הכלל הזה עובר מחשבון הבנק למחלקת העיניים. מחלקת העיניים היא מחלקה שמשפיעה בצורה מהותית על מבנה ההוצאות של החברה. מחלקת העיניים היא המחלקה המשדרת את
מצבה ��פיננסי של החברה לכל אלה שלא טרחו לקרוא את מאזניה ו/או אינם חושבים שהם זקוקים למאזנים ולדוחות כספיים כדי להבין מה מצבה. מחלקת העיניים מתייחסת לכל מה שאדם יכול לראות בלי להסיג גבול: מכונית, בניינים, משרדים, טיסות, לבוש, התנהגות.
בחברות הגדולות במשק הבינו זה מכבר שמחלקת עיניים עוברת ישירות לסעיפי הרווח וההפסד. מכונית יוקרה לבעלים של החברה אומרת שמכונית דומה, קצת פחות יקרה, קיבל מנכ"ל החברה, ומכוניות מסדר גודל דומה ניתנו גם למקורבים. אם הבעלים נוסע ברכב של 800,000 שקל, המנכ"ל ייסע ברכב של 500,000 שקל, והזוטרים ייסעו ברכב "צנוע" שעולה רק 350,000 שקל. כל הרכבים הללו והוצאות החזקתם הם כמובן על חשבון החברה.
בחברה אחרת, עם תוצאות דומות לפני סעיף הרכב, הבעלים נוסע ברכב שעולה 200,000 שקל — והרי כולנו יודעים שאין הבדל מהותי בינו לבין הרכב שעלה 800,000, למעט סעיף האגו. המנכ"ל נוסע ברכב של 180,000 שקל והעובדים הזוטרים ממנו מסתפקים ברכבים של 120,000 שקל, ואולי גם פחות.
האם החברה שבעליה ומנהליה נוסעים ברכבים צנועים טובה פחות מהחברה שבעליה ומנהליה נוסעים ברכבים מפוארים? התוצאות הפיננסיות מראות בדרך כלל את ההפך. קחו לדוגמה ידיעה קטנה שהתפרסמה לפני כמה שנים בעיתונות הכלכלית: דן זיסקינד, מנהל הכספים של קבוצת טבע, עמד על כך שהחברה תרכוש בעבורו רכב יד שנייה ולא רכב חדש. האם לטבע יש בעיית נזילות המקשה עליה לרכוש רכב חדש? ברור שלא. המסר לעובדים הוא חד וברור: אם אני נוסע ברכב כזה, אני מצפה שגם אתם תתאימו את עצמכם לסטנדרט שקבעתי. שמתי רף עליון לסוג הרכב ולעלותו, ולמרות שיש לנו בקופה יותר כסף מכל עסק אחר, איננו מתכוונים להוציא אותו על רכבים.
ואם החברה הגדולה במשק עושה זאת, על אחת כמה וכמה שגם חברות קטנות יותר חייבות להיות ערות למשמעות המהותית של מחלקת עיניים...
מחלקת עיניים לא תשפיע במאומה על התִפקוד של אנשיך, אם אתה תקבע את הסטנדרט. אבל אם תדרוש פער מהותי בין הסטנדרט שלך כבעלים לסטנדרט של העובדים שלך, צפה לכך שהפער ישחק במהרה לטובת העובדים במחיר הקטנת הרִווחיות של החברה.
בעל חברה, שהוא לקוח שלי, הבהיר לי את משמעות מחלקת העיניים במספרים: "קניתי לפני כשישה חודשים רכב אחד לעצמי וחסכתי ארבעה מיליון שקל..."
"חיסכון נאה," הגבתי, והוא מיהר להסביר: "עברתי מרכב של 300,000 שקל לרכב של 200,000 שקל וכך הורדתי את הסטנדרט בחברה. יש לנו 50 אנשי מכירות, וכל אחד מהם מקבל רכב מהחברה. עלות הרכב שלהם קָטנה בכ־80,000 שקל לרכב, כך שחסכנו כארבעה מיליון שקל רק בסעיף הרכב עצמו, שלא לדבר על הוצאות הדלק, הביטוח והתיקונים. הסוכרייה האמיתית היתה התגובות שקיבלנו מלקוחות, שאמרו לי שהם מעריכים מאוד את העובדה שאנחנו נוסעים ברכבים צנועים. זה נותן להם תחושה שהם לא נדרשים לשלם על רמת חיים מופרזת של צוות החברה, אין ספק שחברה שמשדרת צניעות ברכביה משדרת שהיא שומרת על כספו של הלקוח."
מחלקת עיניים היא אחת המחלקות היקרות ביותר. היא פועלת לא רק כלפי עובדים, אלא במיוחד בין בני משפחה. אם האב המייסד גר בווילה גדולה, סימן שבנו צריך לגור בסביבה דומה ובבית ברמה דומה. ומה עם בתו, שמרגישה מקופחת, אם היא קיבלה וילה קטנה יותר? תחרות העיניים היא תחרות אינסופית שיש לעצור אותה בשלביה הראשונים.
מחלקת עיניים מתמלאת בפציינטים במיוחד אחרי נישואי הדור הצעיר, כאשר הכלות והחתנים מתחרים ביניהם. הורים שלא ישכילו לעצור תחרות זו בעודה באִיבָּה ולקבוע סטנדרטים ברורים למשפחתם, יגרמו לפגיעה אנושה באחד היסודות החשובים ביותר לקיומו ולהמשכיותו של העסק המשפחתי — הפרגון.
מחלקת העיניים מלבה קנאה, בעוד שריסונה מעודד פרגון הדדי, פרגון שעובר מתחום המוצרים החומריים אל תחום השותפות העסקית. שותפות עסקית שמרכיביה משכילים לפרגן זה לזה ולא לקנא זה בזה היא שותפות ששורדת לזמן ארוך יותר.
גם בתחום הספורט לא חסרות תופעות של עסק שסובל ממחלת ההצלחה. קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב היא דוגמה מצוינת. קבוצה עתירת ניצחונות, בעלת עבר מזהיר, אבל לא אחת מתקשה להבין שהניצחון של אתמול אינו מבטיח את הניצחון של מחר. אם קבוצה מצליחה מפסיקה לפעול כגוף מלוכד, השותפות על המגרש, שהיתה טובה ויעילה, מפנה את מקומה לאוסף של יחידים שאינם מסוגלים להשיג את תוצאות העבר. רק הבנה שהקבוצה נתקפה במחלת ההצלחה, ורק פעולה נחושה להשמדת הנגיפים, ישיבו לשחקנים ולהנהלה את הביטחון העצמי, ולקבוצה את מעמדה כקבוצה מובילה
אם יש לך שאלה הנוגעת לעסק משפחתי כתוב לאלון ברוידא
alon@thinkahead.co.il או עקוב אחרי אלון ברוידא בפייסבוק